גב האריזה - איך קוראים רכיבי קוסמטיקה?

עד שלא התחלתי להכין סבונים ומוצרי קוסמטיקה בעצמי, מעולם לא חשבתי לקרוא את הרכיבים או לנסות להבין מה עומד מאחורי השמות הארוכים. וזו לא רק אני, משיחות עם חברים וגם לקוחות, להצליח לקרוא את החלק האחורי נחשב לכוח על של ממש.
אז בסדרת הפוסטים אלה אני רוצה לעודד אתכם לעשות בדיוק את זה- להפוך את האריזה, להשוות מוצרים וחומרי גלם, להתעניין בתהליכים. אז בואו נתחיל מהבסיס ממש:

– סדר הרכיבים –

– כמו במוצרי מזון, גם בקוסמטיקה רשימת הרכיבים חייבת להיות מסודרת לפי כמות. הרכיב הראשון יהיה זה שיש ממנו הכי הרבה במוצר, והאחרון- הכי מעט. עם זאת, במדינות שונות יש חוקים שונים, ולפעמים יש רכיבים שאין צורך חוקי לכתוב אותו כל עוד הוא קיים עד כמות מסויימת. אתן דוגמא מתחום המזון שחוזרת על עצמה מדי פעם בתחקירים- טיטניום דיאוקסיד בטחינה. זה פיגמנט שמוסיפים פעמים רבות למוצרי מזון שונים (וגם להרבה מוצרי קוסמטיקה), אבל אם הוא מצוי מתחת לכמות מזערית במזון אין צורך לרשום אותו ברשימת הרכיבים. תחקירים של חברות חדשות מדי פעם מוצאים ממנו כמות גבוהה מהמותר בטחינות שונות.

– במוצרים קוסמטיים משתמשים ברכיבים כמו שמנים אתריים/ חומרי בישום בין 2-6% מהמוצר, ובחומרים משמרים בין 0.5 ל-2% . זה מדד מעולה כדי לדעת מה איכות המוצר שלפנינו. לא מזמן נתקלתי בסבון שבאריזה הקדמית היה רשום עליו 'מועשר בחמאת שיאה'. בדקתי ברשימת הרכיבים ו… חמאת השיאה הופיעה אחרי חומר הבישום (הסינטטי) והחומר המשמר. כלומר- המוצר הכיל מקסימום 0.5% חמאת שיאה. תשוו את זה לסבון טבעי שעשוי רובו משמנים טבעיים…

– חומר מבשם (fragrance) לעומת שמן אתרי (essential oil). ברמת העיקרון חומר מבשם הוא סינטטי בחלקו או לחלוטין. יש רמות שונות של איכויות, וחלקם עלול לגרום לגירוי, רגישות בעור, או בעיות רפואיות אחרות. שמן אתרי הוא טבעי לחלוטין ועשוי ממיצוי של חלקי צמחים שונים. ארחיב על הנושא הזה בהמשך, אבל לצערי נתקלתי בהמון מוצרי טיפוח שאומנם רשום עליהם שהם טבעיים, אבל הם מכילים מבשמים סינטטים. עם זאת, יש לציין שבמדינות מסויימות (וישראל ביניהם לצערי) כל חומר מבשם בין אם הוא שמן אתרי או מבשם סינטטי חייב להירשם כ-fragrance.

– כפי שציינתי, 'מועשר ב-' לרוב יצביע על שימוש בכמות קטנה מחומר איכותי. בין אם מדובר בויטמינים, שמנים מיוחדים או צמחי מרפא, במקרים רבים הם יהיו אחרונים ברשימה, קצת אחרי החומרים המבשמים והחומר המשמר כדי לקצץ בעלויות ההכנה.

– אפשר להשיג מרכיבים שונים באיכויות שונות או להפיק אותם ממקורות שונים. מוצר שיכיל רכיב באיכות מעולה לרוב יציין את זה ברשימת הרכיבים (ובאותיות ענקיות בקדמת המוצר)- 'גליצרין' לרוב יצביע על שימוש בגליצרין שמופק מנפט, לעומת 'גליצרין צמחי', ו'שמן זית' לרוב לא יהיה 'שמן זית אורגני כתית מעולה'. דרך אגב, זה תקף גם למוצרי מזון- 'שמנים מהצומח' לרוב יצביע על שמן זול ובאיכות ירודה כמן שמן דקלים או שמן קנולה, ו'סוכרים' יהיה לרוב סירופ תירס או פרוקטוז (לעומת 'סוכר קנים'). עם זאת, גם כאן משרד הבריאות מתערב ובחלק מהמקרים הוא לא יאשר לרשום ברשימת הרכיבים עצמה את מקור חומר הגלם. מידע כזה יכול להיות רשום באיזור אחר על האריזה או שצריך לברר זאת ישירות מול היצרן/ יבואן.

– מחיר יקר לא בהכרח מצביע על רכיבים איכותיים, אבל מחיר זול -בהכרח- מצביע על חומרים זולים. סבון עם שמן זית כתית מעולה ושמן אתרי לוונדר לא יעלה שלושה שקלים. קרוב לוודאי שגם לא 15, ביחוד אם מדובר ביצרן קטן.

מוזמנים לשתף את הפוסט עם חברים. ואם יש לכם שאלות, אשמח לענות עליהן פה או בדף הפייסבוק שלי.

דניאלה